171
על כתב הפולמוס בפירושו האחרון של רשב"ם לתורה 1
חזוניאל טויטו
חקר הפרשנות זוכה לעדנה בדור האחרון, שכן הגישה הישירה לכתבי יד עבריים של
ימי הביניים, מאפשרת לחוקרים לחקור ביתר עמקות את כתביהם של פרשני ימי
הביניים באופן בלתי אמצעי.
ידידי ורעי אהרן מונדשיין ע"ה, אחד מהחוקרים הבולטים של ראב"ע וחוקר בכיר של
פרשנות ימי הביניים, הדגיש בשורת מאמריו המלומדים את ערכה הרב של הקריאה
הביקורתית והמדוקדקת של פרשנות זו, הנלמדת מתוך אותם כתבי היד. תמיד טען כי
כדי ללמוד בצורה נאותה את כתבי המפרשים, חובה להיזקק לנוסחאות שבכתבי היד,
שבהם נשמר הנוסח המקורי או נוסח הקרוב אליו. מצאנו לנכון להקדיש מאמר זיכרון
לאהרן, מאמר העוסק בנוסח פירוש רשב"ם בכתב יד אוקספורד, ספריית הבודליאן,
אופ' 34 )נויבאואר 186 (. זהו כתב יד של פירוש רש"י כשבסופו נוסח כתב פולמוס של
דברי רשב"ם לדברים לד.
חוקרי פרשנות רש"י ורשב"ם זוכים לפרסם מחקרים רבים בתקופה האחרונה, חלקם
עוסק בניסיון למצוא מהו הנוסח המקורי שיצא מתחת ידי חכמים אלה, שכן לדאבוננו
שריפת התלמוד בצרפת בשנת 1242 סתמה כידוע, את הגולל על איתור כתבי היד
המקוריים של חכמים רבים וביניהם של רש"י ורשב"ם.
1 אני מודה למורי וידידי פרופ' א' גרוסמן על שהואיל לדון עימי בנושא הנדון ולהעיר לי הערות
מחכימות ביותר. פרופ' מ' סבתו, פרופ' ש' ורגון, הרב ד"ר ד' ויצמן ובני הרב הדיין מבורך טויטו,
קראו את המאמר טרם פרסומו והעירו הערות חשובות – תודתי נתונה להם. תודה מיוחדת לרב
ד"ר ד' ויצמן על שהואיל גם לעיין במקורות בשפות זרות: לטינית, גרמנית ואיטלקית שנזקקתי
להם במהלך עבודתי ובעקבות כך להעיר הערות מחכימות – תודתי נתונה לו. דבריי במאמר זה
הם על אחריותי בלבד.
172 | חזוניאל טויטו
סוגיות שנחקרו באופן יסודי בעניין זה, אינן זוכות לחקירה מחודשת מאחר ודומה
שהוסקו המסקנות הנדרשות ואין כל צורך 'לטחון קמח טחון'.
למרות זאת נראה שחלק מסוגיות אלו של מציאת הנוסח המקורי של פירוש רשב"ם
לתורה דורש עיון מחודש. באחת מהן נעסוק במאמר זה. ענייננו בחלקים נוספים
שנתגלו מפירוש רשב"ם לדברים לד על פי כתב יד אוקספורד. 2 העיון בהם נדון לא
מעט במחקר ודומה שניתוחם מוצה עד תום. יהונתן יעקבס עורר את הסוגייה מחדש
ותרם מאמר חשוב ומאתגר הדן בנושא זה תוך סיכום הדעות הקיימות, 3 כשלאחריהן
הציע הצעה חדשה לגבי טיב פירוש רשב"ם לדברים לד. מאז פסקה ההתעניינות בעניין
זה. למרות זאת נראה שהנושא טרם מוצה עד תום ויש מקום לשוב ולעיין בו מחדש.
מאמרו הנזכר ישמש בסיס לעבודתנו.
נסקור בקצרה את שהועלה במחקר עד מחקרו של יעקבס, לאחר מכן נביא את הצעתו
החדשה ולבסוף את השערתנו השונה מהשערתו. כבר כעת נציין שהשערתנו מתבססת
על פירושיהם של רש"י ורשב"ם והפולמוס היהודי-הנוצרי, נושא שנחקר זה מכבר על
ידי חוקרים רבים כגון בער, 4 רוזנטל, 5 טויטו, 6 קמין 7, גרוסמן, 8 מונדשיין 9 ובעקבותיהם
2 כתב יד אוקספורד, ספריית הבודליאן, אופ' 34 )נויבאואר 186 (, דף 116 , ע"ב. סימנו במכון
. לתצלומי כתבי יד עבריים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים 16250
3 י' יעקבס, "אינם דרך ארץ לפי חכמת דברי בני אדם או כפי' הפסוק': עקרונות פרשנות הפשט על
פי רשב"ם", רש"י ובית מדרשו, ירושלים תשע"ג, עמ' 82-65 )להלן: יעקבס, עקרונות פרשנות(.
4 י' בער, "רש"י והמציאות ההיסטורית של זמנו", תרביץ כ )תש"ט(, עמ' 332-320 , נדפס מחדש:
. שם, עמ' 174-162
5 י' רוזנטל, "הפולמוס האנטי-נוצרי ברש"י על התנ"ך", שמעון פדרבוש )עורך(, רש"י: תורתו
ואישיותו; הקובץ לרגל שמונה מאות וחמישים שנה לפטירתו, ניו-יורק: מחלקת התרבות של
. הקונגרס היהודי העולמי, תשי"ח, עמ' 59-45
6 א' טויטו, "שיטתו הפרשנית של רשב"ם על רקע המציאות ההיסטורית של זמנו", עיונים בספרות
חז"ל במקרא ובתולדות ישראל, ירושלים 1982 , עמ' 74-48 )להלן, טויטו, רקע היסטורי(, הנ"ל,
"הרקע ההיסטורי של פירוש רש"י לפרשת בראשית", צבי אריה שטיינפלד )עורך(, רש"י: עיונים
ביצירתו, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן תשנ"ג, עמ' 105-97 ; הנ"ל, "פשט ואפולוגטיקה בפירוש
רשב"ם לסיפורי משה שבתורה", תרביץ נא, )תשמ"ב(, עמ' 238-227 )להלן: טויטו, משה(.
7 ש' קמין, בין יהודים לנוצרים בפרשנות המקרא, ירושלים תשנ"ב.
8 א' גרוסמן כתב רבות גם על נושא הפולמוס, בעיקר על הפולמוס היהודי-הנוצרי בפירוש רש"י
לתורה. מחקריו פורסמו בבמות מחקר שונות. ראו לאחרונה את ספרו החשוב והממצה: רש"י
והפולמוס היהודי-הנוצרי, רמת-גן 2021 )להלן: גרוסמן, הפולמוס( וביליוגרפיה מורחבת שם.
9 א' מונדשיין, "עקדת יצחק – בין אמונה לתהייה", בית מקרא, מד )תשנ"ט(, עמ' 38-33 )להלן:
מונדשיין, עקדה, עמ' 116 (; הנ"ל, "ביאורו של רש"י לסיפור הולדת משה כמודל לגישתו הפרשנית
. רבת הפנים", רש"י – דמותו ויצירתו א, ירושלים תשס"ט, 203-183
על כתב הפולמוס בפירושו האחרון של רשב"ם לתורה | 173
לוקשין, 10 יעקבס 11 ואחרים. 12 לאחרונה יצא לאור ספרו החשוב של א' גרוסמן, 'רש"י
והפולמוס היהודי-הנוצרי', שממצאיו ומסקנותיו על אף שהם עוסקים בעיקר בפירוש
רש"י, באים לידי ביטוי גם בפירוש רשב"ם לתורה. ראשית נציג חלק מדברי החוקרים
הבולטים שעסקו בכתב הפולמוס בפירוש רשב"ם. נזכיר את סוקולוב, קלויזנר, כשר,
סבתו, טויטו ולוקשין.
לפני למעלה משלושים שנה פרסם משה סוקולוב קטעים חדשים מפירוש רשב"ם לתורה
שנתגלו לו מכתב יד אוקספורד. 13 נציין שלבד מיעקבס, כל החוקרים שמתייחסים
לקטע פולמוסי זה, סבורים שאלה הם דברי רשב"ם בפירושו לתורה לדברים לד,
המתייחסים לדברי רש"י. המקור בכללותו מכיל חמישה מרכיבים:
. אסוף פירושו על התורה, דברים לד
. בחתימת הפירוש, ופולמוסו עם פירוש קודמיו
. גפירוש איוב )ה, ו(
. דפירוש זכריה )יד, ז(
. הפירוש ירמיה )לב, יב(
קטעים ג–ה מפירושו של רשב"ם לאיוב, זכריה וירמיה, אינם מענייננו ולכן לא נדון
בהם. הקטע השני הוגדר על ידי סוקולוב: "חתימת הפירוש ופולמוסו עם פירושי
קודמיו". 14 הוא התלבט בשאלה האם קטע זה הוא סיום אותנטי של פירוש רשב"ם
לתורה, או שמא הוא חלק מפירוש רשב"ם על התורה )לדעתו לדברים כ, יט(, שהושמט
מהפירוש בשלב מסוים בגלל תוכנו הפולמוסי והוחזר על ידי המעתיק. 15
Martin I. Lockshin, "Rashbam as 'Literary' exegete", Jane Dammen MxAuiffe et 10
al. (eds), With reverence for the Word: Medieval Scriptural Eexgesis in Judaism
.Christianity and, Oxford: Oxford University Press, 2003, pp. 83-91
. 11 י' יעקבס , בכור שורו הדר לו – ר' יוסף בכור שור, בין המשכיות לחידוש, ירושלים 2017 , עמ' 10-8
12 הפנינו למחקרים החשובים לעבודתנו אך כידוע על הוויכוח היהודי-הנוצרי נכתבו מחקרים רבים,
Jewish Philosophical ואין כאן המקום לפרטם. ראו רשימה ביבליוגרפית בספרו של ד"י לסקר
ולאחרונה גרוסמן, Polemics Against Chrisitianity in the Middle-Ages' ktav, 1977
. פולמוס, וביבליוגרפיה שם, עמ' 368-243
13 מ' סוקולוב, "'הפשטות המתחדשים': קטעים חדשים מפירוש התורה לרשב"ם כ"י", עלי ספר יא
)תשמ"ד(, עמ' 80-73 )להלן: סוקולוב, קטעים חדשים(.
. 14 סוקולוב, שם, עמ' 76
. 15 שם, עמ' 77-76
174 | חזוניאל טויטו
נביא את הקטע הפולמוסי בשלימותו. תחילה נציג צילום מכתב היד אוקספורד ולאחר
מכן נצטט את הקטע הפולמוסי.
להלן כתב יד אוקספורד, ספריית הבודליאן, אופ' 34 )נויבאואר 186 (, דף 116 ע"ב:
נצטט מהשורה השמינית עד השורה השש עשרה בליווי פיסוק:
אם יראו הרואים פירושי' קדומים שנוטים לצד פשט אחר בעניינים אחרים,
יתנו לב כי אינם דרך ארץ לפי חכמת דברי בני אדם, או כפי' הפסוק אינו כן,
אינו יכול לפרש כל כך ולפרש טעמי הקושיות אלא מעט מזער, כי לא יכיל דיו
וקולמוס וקלף להספיק.
הלא תראה מה פירש זקיני זצ"ל, "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור"?
)דב' כ, יט( – שמא תאמר: כי 16 עץ השדה אדם הוא לבא מפניך במצור, לעמוד
כנגדך! הלא זה הדבר הבל! וכי מי הוא הדיוט וכסיל, שסבור שהעץ יש בו
כח כאדם )ההדגשה שלי(? ולמה הוצרך משה רבינו לומר דבר שאינו ראוי
להשמע? ואני פירשתיו יפה לפי הפסוקים ולפי דרך ארץ.
16 המילה 'כי' נמצאת מעל השורה, לפני המילה 'עץ' )כפי שניתן לראות בצילום(, אך אין לכך שום
השלכה פרשנית.
על כתב הפולמוס בפירושו האחרון של רשב"ם לתורה | 175
י' קלויזנר 17 טען שפירושי רשב"ם האבודים בתחילת פירושו לבראשית, הם פירושים
חריפים למדי ולעתים גם 'בוטים'. פירושים כאלה ודוגמתם כגון פירוש זה לדברים לד,
אינם מכבדים לא את רשב"ם ולא את קוראי פירושו, ולכן 'נתלשו', 'נעלמו' מהפירוש
הרציף. מדובר ב'תלישה זועפת' מתוך מחאה על פירושיו של רשב"ם, כדבריו: "זו תוצאה
של קנאות דתית שלא השלימה עם החופשיות של פרשנותו בכלל ועם פירושו ל'ויהי ערב
ויהי בקר' בבראשית בפרט ]...[ ואגב תלישה זועפת, נקרעו עוד דפים אחדים מן הפירוש
)ההדגשה שלי(". 18
כשר 19 כתב:
אומנם פירושו של הרשב"ם בקרא 'ויהי ערב ויהי בקר' שהוא נוגע לאחד
מיסודי הדת, השבת קודש, עורר)ה( התמרמרות רבה. האבן עזרא בקנאו
על קדושת השבת כתב נגד פירוש זה 'אגרת השבת' הידועה והוא מקלל כל
מי שמאמין בפירוש זה ]וכן הסופר הכותב אותו ויש מסורה שמטעם זה לא
הדפיסו את פירוש הרשב"ם לג' פרשיות הראשונות לבראשית[.
מ' סבתו בהתייחסו לעניין, מעיר על חסרונם של פירושים שונים מפירוש רשב"ם
לבראשית א ולדברים לג–לד, אך אין בדבריו הסבר לפשר התופעה:
העובדה שלא נשתמר מפירושו של רשב"ם אלא כתב יד אחד מלמדת בהחלט
על תפוצתו המועטת של הפירוש. כיוון שחשיבותו הפרשנית אינה מוטלת
כלל בספק, יש להניח כי מיעוט תפוצתו קשור בפירושיו ההלכתיים, מאידך
העובדה שפירושו נקטע בתחילתו ובסופו, אינה קשורה, ככול הנראה, לא
לפירושו ל'ויהי ערב ויהי בקר', ולא לדברי הפולמוס החריפים המצויים
בקטעים אלו )ההדגשה שלי(. ראשית, אילו היתה סיבה זו נכונה, לא היה צורך
לקטוע גם את הפירוש לבראשית ב, יז. כמו כן קשה להבין מדוע קטעו את סוף
הפירוש בדברים באמצע פרק לג, בשעה שדברי הפולמוס מצויים רק בחתימת
הפירוש. שנית ]...[ פירוש רשב"ם רצוף ביאורים המנוגדים להלכה, ודברי
ביקורת חריפים על פירושי קודמיו, כולל רש"י, מצויים לאורך כל פירושו,
ומה הועילו אם כן המקטעים בהשמטת שני מקומות בלבד? סוף דבר, אין
17 י' קלויזנר, "הפרשן הלוחם של ימי הביניים", לשוננו כא )תשי"ז(, עמ' 205-198 )להלן: קלויזנר,
הפרשן הלוחם(.
. 18 שם, עמ' 205
19 מ' כשר, ספר בראשית )מהדורת שלזינגר(, ניו-יורק 1950 , עמ' טז.
176 | חזוניאל טויטו
להשערת ה'צנזורה הפנימית', לדעתנו, על מה שתסמוך. 20
א' טויטו מצטט את כל הקטע החסר אך מתייחס רק לסיום הפולמוס. לטענתו:
קטע זה חסר בדפוסים ובמהדורת רוזין. הקטע נמצא זה לא מכבר על ידי
פרופ' משה סוקולוב בעמוד האחרון החצי ריק של כתב יד אחר, יתכן שהדף
שעליו היה כתוב קטע זה נתלש מכתב היד השלם בעטיים של הדיבורים
הקשים שמטיח רשב"ם נגד רש"י )ההדגשות בציטוט בקטע זה, הם שלי(
]...[ פירושו המקורי של רשב"ם לפסוק 'כי האדם עץ השדה' התקבל יפה בבתי
המדרש בצרפת ]...[ רשב"ם מבטל כמעט כליל כל ערך של פשט בפירוש רש"י.
ייתכן שכעסו כלפי פירושי סבו נובע מכך שפירוש רש"י עלול להטעות את
הלומד - הוא שייך לפירושים שנוטים לצד פשט אחר ]...[ פירוש רש"י לדברים
כ, יט נדחה כי רק 'הדיוט וכסיל סבור שהעץ יש בו כח כאדם' שהרי זה 'דבר
שאינו ראוי להישמע', שכן הוא רחוק מן ההיגיון ומנוגד לכל הידוע לנו על
עצים ועל בני אדם, ואם כן 'למה הוצרך משה רבינו לומר' אותו? ]...[ בקטע
השני הטון בוטה מאד וקשה גם לנו לקרא דברים כה חריפים כלפי רבנו
שלמה 21
גם מ' לוקשין בהקדמתו למהדורתו המדעית של פירוש רשב"ם לתורה, מעיר כי פירוש
רשב"ם לדברים לד מיוחד ומפתיע מאוד בכל פירושו:
ההערה הכי מעניינת והכי חריפה של רשב"ם בקשר לפרשנות המקרא של
סבו נמצאת בכתב יד של פירוש רש"י, שבו נוספו מספר הערות של רשב"ם
מחלק של פירושו לתורה שהלך לאיבוד. הערות רשב"ם מכתב יד זה נתגלו על
ידי משה סוקולוב ופורסמו על ידו )ב"עלי ספר" יא ] 1984 [(. ארבע הערות של
רשב"ם לדברים ל"ד שמצא סוקולוב שם מודפסים כאן במהדורתנו. אבל שם
בכתב היד מופיע קטע נוסף )שלא מופיע במהדורה זו בגוף הפירוש( שמוסכם
על החוקרים שרשב"ם כתבו, אבל אין זה ברור איפה ומתי. הקטע הזה הוא
אולי אפילוג או הערת סיכום לפירושו של רשב"ם לתורה, או – כפי שהציעו
אחרים – אולי קטע מתוך תשובה שכתב רשב"ם להסביר את ההבדל בין
20 מ' סבתו, "פירוש רשב"ם לתורה", מחניים, על פרשנות התורה )א(, ירושלים תשנ"ג, עמ' 124-110
)להלן: סבתו, רשב"ם(.
21 אלעזר טויטו הוא דודי, מורי ורבי. איש מקרא והגות. צניעות, אצילות, הגינות ואהבת האדם
אפיינו את דרכו. ממנו למדתי תורה מהי, דבריו כאן מצוטטים מחיבורו: 'הפשטות המתחדשים
בכל יום', רמת גן תשס"ג, עמ' 76-75 . מעניין כי הקטע הפולמוסי המצוטט לעיל, נבחר על ידי
אלעזר לכריכה המעטרת את ספרו.
על כתב הפולמוס בפירושו האחרון של רשב"ם לתורה | 177
פירושו לתורה ופירוש סבו. בין השאר כותב שם רשב"ם ]...[ הלא תראה מה
פירש זקיני, זכר צדיק לברכה, 'כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור' )דב'
כ, יט( ]...[ הלא זה הדבר הבל! וכי מי הוא הדיוט וכסיל, שסבור שהעץ יש בו
כח כאדם? ]...[ ואני פרשתיו יפה לפי הפסוקים ולפי דרך ארץ ]...[ הלשון היא
חריפה במיוחד. רשב"ם אומר שפירושו עולה על פירוש רש"י ושרק את פירושו
יש להחשיב פשט ]...[ לפני שגילה סוקולוב טקסט זה היה מקום להסס ולחשוב
שאולי שכשרשב"ם בפירושו לתורה מבטל את הסברי קודמיו במילים בוטות
במיוחד כמו 'הבל' או פשטות של ערמומיות' )לבראשית מה, כח( אין הוא
מתכוון לפירוש סבו הנכבד והנערץ. עכשיו כבר אין ספק בדבר. 22 )ההדגשות
בקטע זה הן שלי(.
לדעתנו יש לקבל את דברי מ' סבתו שהוצגו לעיל. ביטויים פולמוסיים ולעתים בוטים
וחריפים נמצאים לרוב לאורך כל פירושו לתורה של רשב"ם, כולל מלים כגון "הבל",
שטות", "טועה", "לא ידע" ועוד, כפי שהדגים יעקבס, 23 וכפי שהטעים סבתו: "פירוש
רשב"ם רצוף ביאורים המנוגדים להלכה, ודברי ביקורת חריפים על פירושי קודמיו,
כולל רש"י, מצויים לאורך כל פירושו, ומה הועילו אם כן המקטעים בהשמטת
שני מקומות בלבד? סוף דבר, אין להשערת ה'צנזורה הפנימית', לדעתנו, על מה
שתסמוך" 24 . אם כן מדוע גם פירושים כאלה לא נתלשו 'תלישה זועפת'? נציג כמה
מהם לשם הדגמה:
"והמפרש ]...[ גם זה הבל" )בראשית א, א(
"והמפרש ]...[ טועה הוא" )שם, ל, יא(
)שם, לג, יח( "ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים ]...[ והנה זה הבל הוא"
)שם לז, ב(
"פשטות אחרים של ערמומיות אומ' והנם הבל )שם מה, כח(
"המפרש ]...[ שטות בידו )שם מט, ח(
"והמפרשו ]...[ לא ידע בשיטה של פסוק ולא בחילוק הטעמים כלל" )שם, שם, ט(
22 מ' לוקשין, פירוש רשב"ם לתורה – מהדורה מדעית, ירושלים תשס"ט, עמ' ל )להלן, לוקשין,
פירוש התורה(.
. 23 ראו לעיל יעקבס, עקרונות פרשנות, עמ' 67 והערה 10
. 24 סבתו, רשב"ם, עמ' 125
178 | חזוניאל טויטו
"ומפרשו ]...[ לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל" )שם, שם, טז(
"והמפרש ]...[ לפי הפשט טעות בידו" )במדבר ל, ב( 25
יעקבס סבור כי לאחרונה הוכח סופית שהטענה כי מדובר ב'תלישה זועפת', אין לה
על מה שתסמוך. 26 הוא מטעים כי לוקשין, טויטו וסבתו קיבלו את ההנחה שיש כאן
'אפילוג' לפירוש רשב"ם לתורה. לדעת יעקבס אין לקבל את האפשרות שקטע זה שייך
לפירוש רשב"ם על התורה. יעקבס מונה לכך ארבע סיבות: הראשונה נוגעת לפולמוס
שבו מתווכח רשב"ם עם רש"י; השנייה בדבר מיקום היגדיו המתודולוגיים של רשב"ם
בפירושו לתורה. בעוד שכל היגדיו נמצאים בראשי פרשיות או עניינים, 27 היגד זה מצוי
בסיום פירושו לספר דברים, דבר חריג המחשיד את היות היגדים אלו, חלק מפירוש
רשב"ם לתורה; הסיבה השלישית היא שילוב פירוש על ספר איוב, דבר חריג בפירושו
לתורה. אין דרכו של רשב"ם לפרש באריכות קטעים מהתנ"ך במסגרת פירושו לתורה;
הסיבה הרביעית היא הרווח המצוי בכתב היד בין פירוש רשב"ם לדברים לד לבין
דברי הפולמוס )שורה 8(. בנוסף, הקטע הפולמוסי נפתח באות רבתי )כפי שניתן לראות
בצילום(, הרומזת לעניין חדש כפי שהרגיש סוקולוב. 28
לאור זאת קובע יעקבס 29 חד משמעית שאין מדובר בפירוש רשב"ם לתורה אלא בדברי
רשב"ם לאחד מתלמידיו. מפאת חשיבות הדברים להמשך דברינו נצטט חלק מדבריו:
לסיכום: לא ייתכן שקטע זה הועתק מתוך פירושו של רשב"ם לתורה
)ההדגשה שלי( ]...[ נראה שאחד מתלמידי רשב"ם הציב בפניו את השאלה,
מה עדיפות יש לפירושי הפשט שלו על פירושי פשט אחרים. בתשובתו לשואל
מפרט רשב"ם את שלושת העקרונות העומדים בבסיס פירושי הפשט שלו,
וטוען שהפירושים הקדומים האחרים אינם מקיימים את עקרונות הפשט. 30
יעקבס קובע גם את יסודות פרשנות הפשט של רשב"ם המשתקפים במכתב הפולמוס 31
. 25 ראו דוגמאות נוספות שם, בסוף הערה 10
. 26 ראו יעקבס, עקרונות פרשנות, עמ' 66 סוף הערה 8
27 יעקבס, עקרונות פרשנות, עמ' 69 . היגדים עקרוניים בתחילת פירושו לתורה )בראשית א, א(,
בראש פרשת 'וישב' )ולא כפי שנכתב בטעות 'פרשת ויגש(, בראש פרשת משפטים, בתחילת ספר
ויקרא ובתחילת פרשת נגעים )ויקרא יג, ב(.
. 28 סוקולוב, קטעים חדשים, עמ' 74 , הערה 13
. 29 יעקבס, עקרונות פרשנות, עמ' 70 והערה 21
. 30 שם, עמ' 70-69
. 31 שם, עמ' 79-72
על כתב הפולמוס בפירושו האחרון של רשב"ם לתורה | 179
על הפסוק "כי תצור אל עיר" בדברים כ, יט, 32 יסודות הנלמדים מהמשפט: "אם יראו
הרואים ]...[ יתנו לב כי אינם דרך ארץ לפי חכמת דברי בני אדם או כפי' הפסוק"
)שורות 8-10 (. המילה 'אינם' מתייחסת לדעתו לכל אחד מהפריטים המנויים במשפט.
דהיינו הפירושים הקדומים 'אינם דרך ארץ', 'אינם לפי חכמת דברי בני אדם' ו'אינם
כפירוש הפסוק'. 33 'דרך ארץ' משמעו 'על רקע מנהגי זמנם ומקומם'. 34 בדבריו 'חכמת
בני אדם' מתכוון רשב"ם לפירוש הגיוני. 35 'כפי' הפסוקים' מתכוון רשב"ם להקשר
הפסוקים.
יעקבס סבור שיש לעיין מחדש בקטע ולהסיק מסקנות אחרות מאלה שהסיקו
החוקרים עד כה:
עיון מחודש בקטע שפרסם סוקולוב מעלה, שלאחר שפורסמו פירושיו של
רשב"ם למקרא, פנו אליו תלמידיו בשאלות על ההבדל בין פירושי הפשט שלו
ובין פירושי הפשט של קודמיו. 36 כדי לחדד הבדל זה התפלמס רשב"ם עם
32 ישנם כמה מקומות במקרא המתייחסים בצורה ישירה או עקיפה לכריתת עצים בשעת מלחמה.
בסיפור שלושת המלכים )יהורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה ומלך אדום( היוצאים לקרב
נגד מואב, הם מצווים על ידי אלישע הנביא: "והכיתם כל עיר מבצר ]...[ וכל עץ טוב תפילו"
)מלכים-ב ג, יט(. דיון מעניין קיים בפרשנות ימי הביניים על הוראת אלישע הנוגדת לכאורה את
הכתוב במקומנו, אלא שאין זה מענייננו כאן. מקום נוסף המתייחס לעניין זה מצוי בירמיהו ו, ו:
"כי כה אמר ה' צבאות כרתו עצהּ ושיפכו על ירושלים סוללה". מעניין כי יוסף בן מתתיהו המתאר
את המלחמה בין הרומאים ליהודים בשעת המצור על ירושלים ערב החורבן בשנת 66 לספירת
הנוצרים, מספר על הוראת טיטוס מלך רומא להביא עצים לבניית הסוללות מאחר שהיהודים
כרתו את העצים לקראת המלחמה: "טיטוס שחמל על שארית העם ושקד להציל מן החורבן
את אלו שנשתיירו, ציוה להקים סוללות אך על פי שהיה קשה להשיג עצים. כי כל העצים שהיו
מסביב לעיר נכרתו בשביל הסוללות הראשונות )הדגשה שלי(, והחיילים היו צריכים ללקוט את
העצים ממרחק של 90 איצטדיות". ראו יוסף בן מתתיהו )יוספוס פלביוס(, מלחמות היהודים,
. תרגום חדש מאת שמואל חגי, ספר ה, פרק יב, ירושלים 1993 , עמ' 268
. 33 שם, עמ' 73-72
. 34 להבנת הביטוי 'דרך ארץ' מפנה יעקבס להגדרתו של טויטו, ראו טויטו, הפשטות, עמ' 145-134
35 למה התכוון יעקבס במילים 'פירוש הגיוני', כאן סתם ולא פירש. להבנת הביטוי: 'לפי חכמת
בני אדם', הוא מפנה למסקנתו של טויטו: "'לפי חכמת בני אדם' – לדעת לחדור, מבעד לנאמר
בטקסט, לכוונה העמוקה האצורה מה שנאמר בגלוי". טויטו, שם, עמ' 108-106 . על דברים אלה
מעיר יעקבס בעמוד 73 בהערה 32 : "לביאור זה אין כל סיוע בפירושי רשב"ם לתורה. הסבר זה
דחוק מאד כיון שהוא נוגד לחלוטין את עקרונות הפשט עליהם אמון רשב"ם". ברי שלדעת טויטו
אין בהסבר זה כל ניגוד לעקרונות הפשט עליהם אמון רשב"ם. בנוסף, להשערתנו, הרי שכתב
הפולמוס של רשב"ם הוא מפירושו לתורה ויש מקום לקבל את הסברו של טויטו, וכפי שעולה
מדברי יעקבס עצמו בהערה הנ"ל.
36 יעקבס חש בקושי הקיים בהשערתו המניחה שבתקופת רשב"ם היו מצויים פירושי פשט נוספים,
שאליהם התייחסו תלמידיו. דומה שגם לדעתו נקודה זאת אינה מבוררת כל צורכה, ראו דבריו
. שם בהערה 21
180 | חזוניאל טויטו
שני פירושים של רש"י. במסגרת פולמוס זה הגדיר רשב"ם, לראשונה בצורה
מסודרת ומפורשת, את העקרונות שעליהם הוא מעמיד את פרשנות הפשט
שלו. התבוננות בתוכנם של שני הפולמוסים ובמינוח שרשב"ם נוקט, סייעה
לנו להבין את שלושת הקריטריונים שבהם השתמש רשב"ם כדי לבאר את
הכתובים על דרך הפשט. 37
כבר קודם לכן הוא קובע סופית:
"המסקנה המתבקשת היא, שהפולמוס הנמצא בכתב היד איננו חלק מפירוש
רשב"ם על התורה. לא ייתכן, שדווקא בסיום פירושו לתורה יזכיר רשב"ם
את רש"י בצמוד לכינויים קשים כמו 'הדיוט' ו'כסיל'. קשה להניח, שלאחר
שבמשך כל פירושו לתורה כיבד רשב"ם את רש"י, הוא לא הצליח 'להתאפק'
מעימות ישיר דווקא בסיום חגיגי של פירושו ]...[ לסיכום, לא ייתכן שקטע זה
הועתק מתוך פירושו של רשב"ם לתורה" 38 )ההדגשות הן שלי(.
אנו מבקשים לעיין מחדש בכתב הפולמוס ולהעלות השערה נוספת. לדעתנו מדובר
בקטע פולמוס חריף במיוחד שהיה משוקע בפירושו לתורה, ובא כנגד התפיסה הרווחת
בפרשנות הנוצרית. להבהרת השערתנו נעזר בחיבורו האחרון והחשוב של א' גרוסמן 39
שעוסק כאמור, רובו ככולו בפירוש רש"י והפולמוס היהודי-הנוצרי במאות 12-11 , אך
נראה שדבריו חלים גם על פירוש רשב"ם לתורה. ושמא חלק מדבריו ומדברי חוקרים
אחרים שצוטטו במחקרו, יבהירו את השערתנו. נקדים בקצרה דברים אחדים מפי
חוקרים שונים על חשיבותה המכרעת של תקופת הרנסנס במאות 12-11 ועל הבנת
פירוש רשב"ם לתורה על רקע היסטורי זה.
חוקרים אחדים עסקו זה מכבר ברנסנס של המאה ה 12- , ורישומו על פרשנות ימי
הביניים. כבר פונקנשטיין הטעים כי "הוויכוח הנוצרי השתנה שינוי רדיקאלי במאה
ה 12- , במקביל למאורעות הזמן ולתמורות בתאולוגיה הנוצרית ושיטותיה". 40
גם אלעזר טויטו שעסק רבות בחקר פירושם של רש"י ורשב"ם לתורה, ובפולמוס
היהודי-הנוצרי בפירושם, הדגיש את הצורך בהתחשבות יתירה ברקע ההיסטורי שבה
חי הפרשן ובחובה להבין מתוך כך את תוכנם של הפירושים עצמם. במאמרו פורץ הדרך
. 37 יעקבס, עקרונות פרשנות, עמ' 80
. 38 שם, עמ' 69
39 גרוסמן, הפולמוס.
40 ע' פונקנשטיין, "התמורות בוויכוח הדת שבין יהודים לנוצרים במאה הי"ב", ציון לג )תשכ"ח(,
.144-125
על כתב הפולמוס בפירושו האחרון של רשב"ם לתורה | 181
על 'שיטתו הפרשנית של רשב"ם על רקע המציאות ההיסטורית של זמנו', 41 מציג טויטו
לראשונה מספר תמיהות שלא קיבלו מענה באשר לפירוש רשב"ם בפרט, ולפירושיהם
של פרשני צרפת בכלל. הראשונה, "מהם גורמי התהוותה של פרשנות פשטית בצפון
צרפת בסוף המאה ה 11- , ומה הביא לדעיכתה בסוף המאה ה 12- "?; השנייה, "מהו
שהניע תלמידי חכמים בעלי תריסין בתורה שבעל-פה לעסוק באינטנסיביות ובשיטתיות
בפשוטו של מקרא"?; השלישית, "המאה ה 12- ידעה התגברות המאבק הרעיוני של
הנוצרים ביהודים. דווקא במאה זו החלו תמורות בוויכוח הנוצרי-יהודי ]...[ הייתכן
שדווקא בלימוד המקרא – זה הספר הקדוש לבני שתי הדתות – תהיה חציצה גמורה
בין יהודים לנוצרים, עד כי הפרשנות היהודית תתואר כפרי התפתחות פנימית"? 42
מסקנת טויטו:
יש לבדוק מחדש את אופייה של פרשנות המקרא היהודית על יסוד הנחות
מתודולוגיות שונות מאלו שהדריכו את החוקרים עד כה. בדיקה כזאת ביחס
לפירוש רשב"ם לתורה מוצעת במאמר זה. הנחתנו הבסיסית היא, כי על
פירושו של רשב"ם לתורה חל הכלל המתודולוגי, שניסח י' בער: 43 'הספרות
הדתית של כל עם ושל כל תקופה באה לבטא איזה יחס – חיובי או שלילי –
אל המציאות ההיסטורית ]...[ גורם נוסף השפיע מאד על התפתחות פרשנות
פשטית אצל הנוצרים במאה ה 12- , הריהו הוויכוח עם היהודים. הוויכוח
הדתי בין נוצרים ליהודים ימיו כמעט כימי הנצרות. 44
לאחר ציטוט דברי טויטו מציע גרוסמן להכיר בתופעה כבר מהמאה ה 11- ומסיים 45
דבריו בעניין זה כך: "טויטו סיים את מאמרו בקביעה: סוף המאה ה 11- והמאה ה 12-
היו לקהילה היהודית במערב אירופה הנוצרית תחילתה של תקופה סוערת ומאיימת.
המבוכה הרוחנית שנבעה מחידושי הרנסנס מחד גיסא, ומאידך גיסא החיוניות הדתית
הנוצרית שהתבטאה גם בהתגברות הוויכוח הדתי היהודי-הנוצרי ובאיומים הפיזיים
הקשורים במסעי הצלב, כל אלה סיכנו את חסינותם הרוחנית של בני הקהילה. קביעה
זו סבירה ומקובלת במחקר." 46
. 41 טויטו, רקע ההיסטורי, עמ' 52-50
. 42 טויטו, שם, עמ' 50
43 י' בער, "הרקע החברתי של הרעיא מהימנא", ציון ת"ש, עמ' 48-2 )להלן: בער, הרקע(.
. 44 טויטו, רקע היסטורי, עמ' 53-51
. 45 גרוסמן, הפולמוס, עמ' 29
46 שם.
182 | חזוניאל טויטו
גרוסמן מלמדנו 47 עניין חשוב ביותר בנוגע לתחילתו של הוויכוח היהודי-הנוצרי,
שמונה בידי )Bernard Gui( הקשור לחיבור שכתב האינקוויזיטור הנוצרי ברנאר גי
שבדרום צרפת. החיבור, "מדריך )Toulouse( האפיפיור לאינקוויזיטור בעיר טולוז
שנכתב במאה ה 13- , ולא היה ידוע עד כה )Manuel de l'inquisiteur( " לאינקוויזיטור
במחקר המודרני, רצוף האשמות זרועי שנאה כלפי היהודים, שנודעו כנראה לחכמי
ישראל שנים רבות קודם לכן. הם התמודדו עם דעות נפסדות אלה, כשרשב"ם הוא
מהבולטים שבהם.
החיבור הוערך מאוד בידי חוקרים של תנועות המינות בימי-הביניים ונחשב בדרך
כלל למהימן. שולמית שחר 48 מטעימה בהקדמתה לחיבור זה שתרגמה מלטינית, כי
החיבור "הוא כמעט המקור הבלעדי להרחבה ולהעמקה של הידע על תנועת המינות
בימי הביניים מרשומות אלה אפשר ללמוד על התרבות העממית ועל התרבות הגבוהה
שירדה מטה אל השכבות הנמוכות של החברה ]...[ מלבד אלה אפשר ללמוד מהם על
דרכו של האינקוויזיטור החוקר בעצמו". 49
הפרק השישי בספרו של גי הוקדש ליהודים. בפרק זה שנותח בידי חיים ירושלמי, 50
כותב גי על מעשיהם האמיתיים והמדומים של היהודים ועל הסכנה שהם מהווים
לנצרות. הוא מפגין ידע בספרות הדתית היהודית )הגם שלא קרא בה, שכן לא ידע
עברית( ובמנהגי היהודים. המתקפה על התלמוד ועל ספרים יהודיים אחרים מאז
ויכוח פריז ) 1240 (, החלה כנראה שנים רבות קודם לחיבורו של גי, ונמשכה כמובן
ביתר שאת בימי פעילותו של ברנאר גי. שחר מדגישה שבין יתר מעשי האינקוויזיציה
בשנת 1310 , הוחרמו והועלו על המוקד ספרים יהודיים בפריז, וברנאר גי תרם את
חלקו למעשים אלו. 51 כידוע בשל שריפות איומות אלו, נתעלמו מאיתנו כתביהם של
חלק ממפרשי ימי הביניים וביניהם כתביהם על פירושם של רש"י ורשב"ם. אין בידנו
אוטוגרפים שלהם, כל מה שנשאר מפירושיהם מצוי בכתבי יד.
.64-62 ; 47 גרוסמן, הפולמוס, עמ' 9
48 ב' גי, מדריך לאינקוויזיטור, תרגמה מלטינית והוסיפה הקדמות הערות ואחרית דבר שולמית
שחר, עריכת לשון: נורית קרשון, ירושלים: תשע"ה )גי, מדריך לאינקוויזיטור(.
. 49 שם, עמ' 15-14
Yosef Haim Yerushalmi, "The Inquisition and the Jews of France in Time of Bernard 50
Gui" (1306-1322) Harvard Theological Review 63 (1970), pp. 317-376;Reprint: idem,
The Faith of Fallen Jews: Yosef Hayim Yerushalmi and the Writing of Jewish History,
David . N. Myers and Alexander Kays (eds.), Waltham, MA: Brandeis University
.Press, 2014, p. 60-124
. 51 לעיל, גי, מדריך לאינקוויזיטור, עמ' 113
על כתב הפולמוס בפירושו האחרון של רשב"ם לתורה | 183
גי האשים שלושה מחכמי ישראל במפורש ואחרים במרומז, המכבידים במיוחד
על פעולת המיסיון הנוצרי ומרבים להשמיץ את האמונה הנוצרית בכללותה ולפגוע
בכבודה. 52 החכמים המוזכרים הם: רש"י, רמב"ם ורד"ק. אנו משערים שהדברים
הקשים שאמר גי על פירוש רש"י מופנים כאמור גם כלפי החכמים בני אותה תקופה
שיצאו מבית המדרש דבי רש"י, כשרשב"ם הוא אולי הבולט שבהם. בדברי הנאצה
שלו הפותחים בתפילות היהודים, הוא טוען כלפי חכמי ישראל ובמיוחד כלפי פירוש
רש"י ורד"ק כך:
להווי ידוע שבתפילות שהיהודים מתפללים ומלמדים נאמר, בתרגום
לעברית: 'ברוך אתה אלהים אדוננו, מלך לעולמי עולמים שלא עשית אותי
לא נוצרי ולא נוכרי ]...[ יש לומר עוד שבספר תפילות מסויים שיהודי צרפת
מכנים אותו 'מחזור' 53 ויהודי פרובנס קוראים שמו 'תפילות' ניתן למצוא אותן
אלות וקללות של היהודים נגד העם הנוצרי ]...[ היהודים מכבדים מאד ספר
מסוים שנקרא 'פירוש לספר החוקים', 54 מאת מחבר ושמו שלמה, ומאמינים
בכתוב בו. רבים מקטעי הספר יש בהם אמירות, משפטים ורעיונות שקריים
ומעליבים המצויים בתלמוד שהוחרם. היהודים קוראים, מכבדים ומלמדים
פירוש זה הגם שהוחרם כמו התלמוד, ובו דברים נגד ישו, ונאמר בו שאין
הוא בשום פנים המשיח שהובטח בחוק. כל ההולכים בעקבותיו של ישו
המשיח והמאמינים בו מכונים בספר זה מינים וחסרי אמונה ]...[ בספר
אחר, שהיהודים מכנים אותו 'פירוש דוד הספרדי' 55 שהוא פירוש לספר
תהלים, מצויים עוד דברי נאצה רבים נגד ישו, הנוצרים והאמונה הנוצרית. 56
)ההדגשות שלי(.
ועוד מלמדנו גרוסמן, כי על אף שבספרות המחקר לא ייחסו בעבר ערך רב לחיבור זה
ולא הזכירוהו, כולל פוזננסקי במבואו הגדול והחשוב לחכמי צרפת, 57 יש להתחשב
בו בכובד ראש: "חשיבות דבריו ]=של ברנאר גי[ היא בגילוי השפעתו הרבה של רש"י
על החברה היהודית ובמיוחד בגילוי שמלומדים נוצרים מובהקים ראו אותו כאויב
. 52 ראו גרוסמן, הפולמוס, עמ' 63
. ראו גי, מדריך לאינקוויזיטור, עמ' 119-118 ,Typhiloth, Maazor' 53 במקור
כשהכוונה לרש"י. ראו גי, מדריך לאינקוויזיטור, עמ' glosa super textum legis 54 הספר מכונה
.119
55 הכוונה לר' דוד קמחי.
. 56 גי, מדריך לאינקוויזיטור, עמ' 120-119
57 ש"א פוזננסקי, מבוא על חכמי צרפת מפרשי המקרא, ווארשה תרע"ג , ירושלים: האוניברסיטה
העברית, תשכ"ה.
184 | חזוניאל טויטו
הגדול ביותר של הנצרות בנסיונה להשפיע על יהודים להמיר את דתם ולהכביד על אלה
שהתנצרו לחזור בהם ולשוב ליהדותם." 58 נראה לנו שמדבריו החריפים וזרועי השנאה
של גי, ניתן להסיק עד כמה נתפסו דבריהם של חכמי ישראל כרש"י ובית מדרשו, כבעלי
השפעה עזה על החברה הנוצרית והיהודית כאחד. דבריו של האינקוויזיטור גי ברנאר
מעידים שרבים מפירושיהם של חכמינו הובנו בידי המלומדים הנוצרים כמתנגחים
חזיתית ביסודות האמונה הנוצרית.
לאור דברים אלו אנו מבקשים לעיין שוב בקטע הפולמוסי שבו עסקנו. ראשית נדגיש כי
אין מחלוקת במחקר שקטע זה נכתב בידי רשב"ם, כדברי לוקשין שצוטטו לעיל: 59 אין
מחלוקת בין החוקרים, כי בקטע שעליו מדובר, "מגדיר רשב"ם את יסודות הפשט ומדגים
את משנתו על ידי השוואת פירושו לשני פסוקים." 60 כך משתמע גם מדברי יעקבס: "]כך[
מציג רשב"ם את עקרונות שיטתו הפרשנית כדי להגן על פירושיו." 61 המחלוקת היא
האם כתב הפולמוס נכתב בפירושו לתורה? האם קטע זה הופנה כנגד דברי סבו?
נראה לנו כי רשב"ם מביא את פירוש סבו לפסוק יט בדברים לד, והמילים 'הלא זה
הדבר הבל' אינן אלא דעתו לגבי ההבנה המוטעית המשווה בין עץ לאדם. לאחר מכן
תוקף רשב"ם בחריפות גדולה את עצם המחשבה המבקשת להשוות בין עץ לאדם, שכן
לדעתו אין מקום למחשבה זאת גם לא כהוה אמינא; סיבתה של עוצמת דחייתו נובעת
מהעובדה שמקור מחשבה זאת הוא בפרשנות הנוצרית לפסוק זה.
נבהיר דברנו על ידי ציטוט הקטע, נחלקו לשניים ונפסק אותו:
חלק א
הלא תראה מה פירש זקיני זכר צדיק לברכה, "כי האדם עץ השדה לבא מפניך
במצור?" )דב' כ,יט( שמא תאמר: כי עץ השדה אדם הוא לבא מפניך במצור,
לעמוד כנגדך?
חלק ב
הלא זה הדבר הבל! וכי מי הוא הדיוט וכסיל, שסבור שהעץ יש בו כח כאדם
)ההדגשה שלי(? ולמה הוצרך משה רבינו לומר דבר שאינו ראוי להשמע? ואני
פירשתיו יפה לפי הפסוקים ולפי דרך ארץ.
. 58 גרוסמן, הפולמוס, עמ' 64-63
. 59 ראה הערה 16
. 60 טויטו, הפשטות המתחדשים, עמ' 76
61 יעקבס, עקרונות פרשנות, עמ' 72 ואילך.
על כתב הפולמוס בפירושו האחרון של רשב"ם לתורה | 185
בחלק הראשון רשב"ם אכן מזכיר את זקינו רש"י הפותח בשאלה רטורית בפירושו
לדברים כ, יט, ד"ה: "כי האדם עץ השדה: "הרי 'כי' משמש בלשון 'דילמא' – שמא
אדם עץ השדה להכנס בתוך המצור בפניך, להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר,
למה תשחיתנו?" אחרי שרשב"ם הגדיר את עמודי היסוד שעליהם ניצב פירוש הפשט
שלו, הוא כותב: "הלא תראה מה שפירש זקיני", האם העץ שווה לאדם הלוחם נגדך
כך שתוכל להשחיתו כדרך שאתה נלחם בנצורים מפניך? ודאי שלא! ואם כן המסקנה
המתבקשת היא: למה תשחיתנו?! עד כאן מביא רשב"ם מדברי סבו.
החלק השני בדבריו הוא תמיהה על ההוה אמינא המצויה בחלקו השני של הפסוק לפי
פירוש סבו, ואינה אלא דחייה מוחלטת של הפרשנות הנוצרית הנוגעת לפסוק זה: 62
הלא זה הדבר הבל! וכי מי הוא הדיוט וכסיל שסבור ]=כדעת הנוצרים[,
שהעץ יש בו כח כאדם? ]=שכן דבר כזה לא יעלה על הדעת[ ואם כן ולמה
הוצרך משה רבינו לומר דבר שאינו ראוי להשמע? ואני פירשתיו יפה לפי
הפסוקים ולפי דרך ארץ. )ההדגשות הן שלי(
השערתנו היא שאומנם מדובר בפירוש רשב"ם לתורה, אך דבריו אינם מופנים כלפי
סבו כפי שסברו חוקרים אחדים כסוקולוב, קלויזנר, טויטו, לוקשין, או כדברי יעקבס
שדברי רשב"ם מופנים לאחד מתלמידיו: "הפגם שמוצא רשב"ם בפירושו של רש"י
הוא: שהסברו איננו הגיוני )ההדגשה שלי(. איש לא יעלה על דעתו להשוות בין העץ
לאדם, כיוון שהעץ איננו אדם, ואיננו מרגיש כמו אדם". 63 לדעתנו אין זה סביר לומר
שיש בהסבר זה כדי לבאר את חריפות דבריו וניסוחיו של רשב"ם כלפי סבו, מלבד מה
שיש להעיר שהגדרת דבר כ'הגיוני' איננה הגדרה אובייקטיבית בתחום הפרשנות.
נראה שקצפו של רשב"ם יצא על המחשבה המוטעית המשווה בין עץ לאדם, מחשבה
שהתורה דוחה, גם אליבא דפירוש רש"י )מחשבה המוגדרת 'דברי הבל' גם לפירושו(.
לדעת רשב"ם לא ניתן להעלות מחשבה זו בשום אופן ולא יכול להיות שהתורה תתייחס
למחשבה מעין זו ותקבע שיש לדחותה. הטעם לחריפות סגנונו של רשב"ם נעוץ בכך
שמקורם של 'דברי הבל' אלו הוא בפרשנות הנוצרית.
להצעתנו, מדובר בקטע שהוא פולמוס אנטי נוצרי המופנה כלפי הדעה הנוצרית הרווחת,
המשווה עץ לאדם. 64 וזאת יש לדעת, חשיבות רבה במיוחד קיימת בפרשנות הנוצרית
62 נוסיף בסוגריים מרובעים את דעתנו על דברי רשב"ם.
. 63 יעקבס, עקרונות פרשנות, עמ' 74
64 מעניין כי יש הבדל בתרגום המילה 'עץ' בצרפתית ובלטינית. בעוד שבעברית המילה 'עץ' משמשת
גם לחומר גלם עצמו העשוי מעץ וגם לעץ פרי, בשפות אחרות כגון צרפתית ובלטינית ישנו הבדל
186 | חזוניאל טויטו
ביחס להשוואה בין העץ לאדם. כידוע, לעץ חלק נכבד בסיפור הבריאה ובסיפור גן עדן.
בתחילה נבראו העצים, "עץ פרי עשה פרי למינו" )בראשית א, יא( לאחר מכן "ויצמח
ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל" )שם, פסוק י(, לאחר מכן
הציווי לאדם להבחין בין 'עץ הדעת טוב ורע' לשאר העצים. כל סיפור גן עדן מבוסס על
עצים כשבסופו של הסיפור מדובר על 'עץ החיים': "הן האדם היה לאחד ממנו לדעת
טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם" )בראשית ג, כב(.
ב'בשורה על פי מתי' כא 65 וב'אגרת שאול את הרומים', 66 ישנו תיאור מפורט המלמד על
הקשר ההדוק בין העץ לאדם, ובמיוחד על הקשר בין עץ התאנה 67 ועץ הזית – לאדם.
ב'אגרת שאול אל הגלטים' ג, 7, ישנה הקבלה מפורשת בין העץ לישו. בדיון שם על
העדר הצורך בקיום מצוות מעשיות, נאמר שקללת אלהים רובצת על כל אדם ואדם,
ורק ישו לבדו יכול לכפר על חטאי האדם, וזאת בזכות סבלו הקשה ובזכות צליבתו
על עץ. ההוכחה ממקור נוצרי זה היא, שכתובים מפורשים בתנ"ך מבהירים לדעתם
כי האמונה בישו היא העיקר ולא קיום מצוות! תפיסה זו מעוגנת בפרשנות הנוצרית
בעקבות דבר ה' לאברהם בבראשית טו, 6, וכך נאמר ב'אגרת שאול אל הגלטים': "כמו
: שאברהם האמין באלהים ונחשבה לו לצדקה", או בהתייחסות לדברי חבקוק ב, 4
"דבר ברור הוא שאיש לא יצדק לפני האלהים על ידי התורה, שכן 'צדיק באמונתו
ואילו 'עץ פרי' נקרא lignum ובלטינית ,bois ביניהם. חומר הגלם העשוי מ'עץ', נקרא בצרפתית
נראה שבפסוקים ששימשו בפרשנות הנוצרית כפירושים .arbor ובלטינית ,arbre בצרפתית
בלטינית, ואילו בפסוקים arbor- בצרפתית ול arbre- נגד הדת היהודית תורגמה המילה 'עץ' ל
.Lignum- ובלטינית ל bois- שעסקו בחומר גלם העשוי מעץ, תורגמה המילה 'עץ' בצרפתית ל
Le Bible, Texte . ראו תרגום המקרא לצרפתית, תורה נביאים כתובים מדויקים על פי המסורה
hebaique d'apres version massoretique, Traduit du texte original par les members de
Rabbinat Francais sous la direction de Grand-rabbin Zadok Kahn, Nouveelle edition,
Quod Latin Vulgate, Liber autem 1994 , ולתרגום המקרא ללטינית ראו Tel-Aviv, Israel
Deuteronomium ( F.Torres Amat), Espana-Madrid (1832), p. 485.
65 ראו, הברית החדשה, הברית החדשה בעברית בת זמננו עם הארות וציון מקורות יהודיים
ואחרים, החברה לכתבי הקדש 1991 )להלן, ברית חדשה, 1991 (. בעמ' 49 נאמר: "כשראה עץ
תאנה אחד בדרך, התקרב אילו ]...[ השיב להם ישוע ]...[ לא רק כמעשה התאנה הזאת תעשו."
. ראו עוד שם, עמ' 145
66 שם, בעמ' 287 נאמר: בהיותי אני ]=ישוע[ שליח לגויים מכבד אני את שירותי ]...[ אם תרומת
העיסה קדש, כן גם כל הבצק! ואם השרש קדש, כן גם הענפים. ואם נכרתו ]=על פי ירמיהו יא,
16 [ כמה ענפים מעץ הזית, ואתה, זית-בר, הורכבת במקומם ושותפת בשרש העץ ובלשדו, אזי אל
תתנשא על הענפים. אם תתנשא, דע לך שלא אתה נושא את השרש, אלא השרש נושא אותך ]על
פי ירמיהו ה, 10 [. אתה תאמר: הענפים נכרתו כדי שאורכב אני. יפה, בגלל אי אמונה נכרתו, אך
אתה על ידי אמונה מחזיק מעמד".
67 ראו ברכות מ, ע"א. האמוראים מתלבטים שם בסוג העץ ממנו אכלו אדם וחווה. שלוש דעות
מובאות. השנייה מובאת בשם ר' נחמיה הסבור שמדובר בעץ תאנה.
על כתב הפולמוס בפירושו האחרון של רשב"ם לתורה | 187
יחיה' ]=באמונתו, ולא בקיום מצוות![ ]...[ והמשיח פדה אותנו מקללת התורה בכך
שהיה לקללה בעדנו – שכן הכתוב אומר, 'קללת אלהים תלוי על עץ, 68 כדי שבישוע
המשיח תגיע ברכת אברהם אל הגויים". 69 בל נשכח שבסופו של דבר ישו נצלב על עץ
שנשא על כתפיו, כשראשו מעוטר ב"עטרת שקלעו מקוצים". 70 מאז קיים קשר ישיר
והדוק בין העץ לאדם, ובמיוחד, בין העץ לישו. בעיני הנוצרים העץ מסמל את האדם
בכלל ואת ישו בפרט!
אלעזר טויטו הבליט עניין זה בדיונו על הפולמוס אנטי נוצרי בפירושו של רשב"ם
לסיפורי משה שבתורה. 71 הוא עורך השוואה בין ישו למשה וטוען כי גישת הנצרות אל
דמותו של משה כוללת את סיפור השלכת העץ למים, במרה )שמות טו, כה(. השוואות
אלה משמשים כפריפיגורציה לצליבת ישו:
הוא ]=משה[ פרש מן האשה כדי להיות ראוי להתגלות ה', קיבל ייסורין למען
עמו; נלחם למען החלשים והנדכאים, הרבה להתפלל למען החוטאים וספג
בענווה עלבונות אפילו ממקורביו. אין פלא שאבות הכנסיה הציגו את משה
כדוגמא לחיקוי ]=לישו מושיעם[. 72 ברם לבד מן ההיבטים הדידקטיים הללו
מצאו אבות הכנסיה במשה – או, לפחות, בכמה ממאורעות חייו ומתכונות
אישיותו – טרום הדמיה ]=פריפיגורציה[ למושיעם. לידת משה אפופת
68 בדברים כא, כב–כג, נאמר: "וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, ותלית אותו על עץ. לא תלין
נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר
ה' אלהיך נותן לך נחלה". באגרת אל הגלטים ג, 7, ישנה תוספת מכריעה לסוגייתנו, שם נאמר:
"שכן הכתוב אומר 'קללת אלהים תלוי על עץ", המלים 'על עץ' הם כמובן תוספת המבקשת
להשוות בין עץ לישו, ולזה כנראה התכוון רשב"ם בפירושו על הפסוק: "כי האדם עץ השדה" –
שכן האדם לתפיסתם, הוא ישו.
69 נראה שרמב"ן שהיה ער לעניין זה. בפירושו לדברים כז, כו, וכך הוא טוען: "ולפי דעתי, כי הקבלה
הזאת שיודה במצוות בליבו ויהיו בעיניו אמת, ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר
עליהן יענש. ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם – הנה הוא ארור. אבל אם עבר
על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה – איננו בחרם
הזה". ברור שרמב"ן הכיר את המסר של פאולוס ואת השימוש הפולמוסי שנעשה בפסוק זה על
'קללת החוק' עליה מדובר באגרת אל הגלטים, שנדחית בעקבות סבלו של ישו. עוד על הפולמוס
בפירוש רמב"ן לתורה ראו א' טויטו, "ההתמודדות עם הנצרות בפירושו של רמב"ן לתורה",
שנתון למקרא ולמזרח קדום כ, 2010 , עמ' 166-137 ; ע' ישראלי, "בסבך הפולמוס היהודי-
הנוצרי' – ויכוח ברצלונה ומשנתו המשיחית של רמב"ן", בתוך: ר' משה בן נחמן – ביוגרפיה
. אינטלקטואלית, ירושלים 2020 , עמ' 317-281
. 70 הברית החדשה, 1991 , הבשורה על פי מרקוס, עמ' 104
. 71 טויטו, משה , עמ' 238-227
M. Simoln, Les saints d`Lsrael dans devotion de l'eglise ancienne', RHPR 1954, 72 ראו
pp. 98-128
188 | חזוניאל טויטו
מסתורין כלידת ישו ]...[ משה וישו הם בנים לשבטים מיוחסים; סבלותיו של
משה )כסבלות עבד ה'( מרמזים על ישו ]...[ השלכת העץ אל המים במרה אין
בה רמז לצלב; זה מעשה טבעי של ריפוי המים )ההדגשה שלי(. 73
מדברי טויטו אנו למדים כי רשב"ם יוצא חוצץ נגד התפיסה לפיה השלכת העץ למים
במרה יש בה פרפיגורציה לסיפורי ישו והמים, ומדגיש כי אין במי מרה שהומתקו
כל רמז לתורה החדשה שהופצה על ידי י"ב השליחים. נציין כי היהודים כתבו ספרי
פולמוס רבים על הוויכוח היהודי-הנוצרי בכללותו, 74 כ'ספר הברית' של ר' יוסף קמחי,
'ספר יוסף המקנא' ו'ספר נצחון ישן'. 75 אחד הפולמוסים המשעשעים עוסק בתגובת
היהודים ליחס המכובד לעץ. דיון זה מופיע בספר 'נצחון ישן'. 76 לדעת הנוצרים יעקב
אבינו השתחווה לצלב ]=העשוי מעץ[ פעמיים. 77 בפעם הראשונה כשיעקב קורא לבנו
יוסף לקראת מותו ומבקש ממנו להישבע שלא יקבור את אביו במצרים: "ויקרבו
ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ]...[ אל נא תקברני במצרים ]...[ ויאמר השבעה
לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המִּטּהָ" )בראשית מז, כט–לא(. בפעם השנייה
כשמודיעים ליעקב שיוסף בא לבקרו: "ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך
ויתחזק ישראל וישב על המִּטּהָ" )שם, מח, ב(. הנוצרים טענים שעל סמך הכתוב:
"ויתחזק ישראל וישב על המִּטָּה", נאמר במפורש שיעקב השתחווה למַּטֶּה" ]=מטה
העשוי עץ[ )בראשית מז, לא(. לפי המתפלמסים הנוצרים – בהשפעת יהודים שהמירו
את דתם – יש 'אם למקרא' וניתן לקרוא: ראש המַּטֶּה, אותו פרשו הנוצרים כצלב
78 כנגד תפיסות כגון ) העשוי מעץ, וכך הוא הנוסח ב'איגרת פאולוס אל העברים' )יא, 21
אלה יוצא רשב"ם בשצף קצף בדבריו בכתב הפולמוס הנדון במאמרנו.
ועתה לשאלה מדוע קטע פולמוסי זה אינו נמצא בפירוש רשב"ם לתורה. שריפת
התלמוד בפריז בשנת 1242 פגעה קשות בחיי התרבות היהודית והייתה בעלת השלכות
מרחיקות לכת על אפשרויות הלימוד ועל התרבות היהודית בכללותה. אמנון רז
מבהיר:
. 73 טויטו, משה, עמ' 228
. 74 גרוסמן, הפולמוס, עמ' 35-32
. 75 שם, ראו פריטים ביבליוגרפיים על חיבורים אלה אצל גרוסמן שם, במפתח עמ' 291
76 מ' ברויאר )מהדיר(, ספר נצחון ישן: ספר ויכוח נגד הנוצרים, רמת-גן 1978 , עמ' 45 )להלן:
ברויאר, נצחון(.
77 גרוסמן, שם.
78 ראו הברית החדשה, 1991 , עמ' 424 . תגובת היהודים לטענת הנוצרים: "המשומדים פוקרים
ואומרים ]...[ מטה כתיב בלי יו"ד , לשון מַּטֶּה, ]...[ ויש להשיב להם כאיוולתם...". ראו ברויאר
. נצחון, עמ' 45 , ודיון על כך אצל גרוסמן, הפולמוס, עמ' 33
על כתב הפולמוס בפירושו האחרון של רשב"ם לתורה | 189
יחסה של הכנסייה אל הספרות העברית ]...[ נבחן בדרך כלל בשני מישורים
המשלימים זה את זה: האחד, כחוליה בשרשרת של צעדים של הכנסיה נגד
הספרות הרבנית, שראשיתם בשרפת התלמוד בפריז במאה השלוש עשרה;
במישור השני נבחנת פעילות זו לצד מגמתה של הכנסיה להגביל ]...[ בשורה
של צעדים ]...[ גירושים, הרחקה ונישול ]...[ שריפת התלמוד נתפסה כביטוי
נוסף של ערעור הביטחון ועצם הקיום של יהודי איטליה בתקופה זו. יהודים
רבים ראו בשריפת התלמוד אסון והשתמשו בדימויים של חורבן לתיאור
האירוע ]...[ במהלך השריפות הושלכו אל האש אלפי כרכים מודפסים ומאות
כתבי יד. 79
נראה כי דבריהם של רז 80 וגרוסמן 81 על הצנזורה בכללותה, עשויים לחול על פירושיהם
של רש"י ורשב"ם לתורה. פירושיהם המודפסים נפגעו קשות מהצנזורה שהוטלה על
הדפסת הספרים במאה ה 16- . ההסתמכות על חלק מכתבי יד שלא נפגעו מהצנזורה,
מסייעת רבות להכרת פירוש רש"י אך פחות להכרת פירוש רשב"ם, שכן מפירוש
רש"י שרדו מאות כתבי יד, בעוד שמפירוש רשב"ם נותר כתב יד אחד ויחיד שגם הוא
לדאבוננו אבד בשואה. פירוש זה, שהיה חסר בראשו ובסופו, ואף גופו לא היה שלם,
התפרסם לראשונה רק בשנת תס"ה ) 1705 ( בברלין. המהדורה המבוססת על כתב יד
זה היא המקור לדפוסים שבאו בעקבותיה, והיא מלאה בשגיאות.
בשנת תרמ"ב ) 1882 ( פרסם דוד רוזין מהדורה חדשה. הוא השלים את פתיחת הפירוש
מתוך כתב יד מינכן 5 )עד בראשית א, לא( וקטעים נוספים ממקורות אחרים כפי
שציין. אולם כסלו מבקר את עבודתו וטוען: "לדאבוננו אין באפשרותנו להשוות את
עבודתו של רוזין למקורה, שכן כתב יד זה אבד בזמן השואה ]...[ מדובר בכתב יד גרוע
ביותר, שהנוסח העולה ממנו משובש ורצוף טעויות, הכפלות וחסרונות". 82 רוזין כידוע
שינה, הוסיף, והשמיט כדי להאדיר את כתב היד אבל כנראה לא תמיד הצליח בכך
ולעולם לא נדע מהו הנוסח שהיה כתוב בכתב היד עצמו. 83 נראה שלפני שהגיע כתב יד
זה לידי רוזין, הגיע כתב היד לידי הנוצרים ואלו צנזרו אותו.
79 א' רז-קרקוצקין, הצנזור, העורך והטקסט – הצנזורה הקתולית והדפוס העברי במאה השש
עשרה, ירושלים תשס"ה, עמ' 2; ו 58- )להלן: רז, הצנזור(.
80 שם.
81 גרוסמן, הפולמוס, עמ' 43 ואילך.
82 א' כסלו, "פירוש חזקוני כעד נוסח לפירוש רשב"ם לתורה", ש"י לשרה יפת – מחקרים במקרא
בפרשנותו ובלשונו, ירושלים תשמ"ח, עמ' 173-194 )להלן: כסלו, חזקוני ורשב"ם(.
. 83 שם, הערה 3
190 | חזוניאל טויטו
מלאכת הצנזור האכזרית פגעה קשות בנוסחו האותנטי של פירוש רשב"ם וכל מקום
שנדמה היה כי יש חשש לפגיעה בקדשי הנצרות, צונזר הפירוש או נמחק. עקרונות
הצנזורה על הספרות העברית, הן לגבי ספרים מודפסים הן לגבי ספרים לפני הדפסתם,
יושמו בהתאם לכללים שפורטו באופן ממצה ב'ספר הזיקוק' 84 של ג'רוזלימיטו
דומיניקו. הספר, שראוי להדגיש שנכתב בעברית, מונה עשרים כללים הבאים לקבוע
כיצד, איך ומתי יש לצנזר. 85 הכלל העשירי בספר הזיקוק אומר: "כל מקום מהמקרא
שיש ויכוח וחילוק דעות בין אמונתנו לאמונתם אם מוקשים בפי' שום קושיא לסברתנו
או שמביאים ראיה לדעתם אעפ"י שלא יזכיר בפירוש שם הנוצרים וחכמיהם ימחק
כל העניין" )ההדגשה שלי(. 86
רשב"ם שדיבר צרפתית וידע לטינית, הכיר היטב את הפירוש הלטיני למקרא והיה
ער למקומות 'מועדים' שבהם קל יהיה לנוצרים לנגח את דת ישראל. עניינים הנוגעים
לעניין זה ראויים לתשומת לב מיוחדת כמו הקרבת בן, בסיפור העקדה 87 )בראשית כב(,
או בסיפור שלושת המלאכים שבאו לאברהם, בהם רמז לדידם לתורת השילוש ול'עץ'
שמוזכר בסיפור 88 )כמו בבראשית יח, ב-ח: "והנה שלושה אנשים נצבים עליו ]...[
והשענו תחת העץ ]...[ והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו"(, או בסיפורים הקשורים
לעץ ומים )כמו בשמות יז: "ויצעק אל ה' וירהו ה' עץ וישלך אל המים"(, או בסיפור
נחש הנחושת )במדבר כא, ד-ט(, ובסיפור מעשה העגל )שמות לב(. כך גם בסיפור מעמד
84 על ספר הזיקוק ועל הנחיותיו ראו רז, צנזור, עמ' 200-147 . ראו גם פריבור, "'ספר הזיקוק' של
דומיניקו ירושלמי", איטליה יח, ירושלים תשס"ח, עמ' ז-רצו.
85 רז מביא את כל עשרים הכללים תוך מספורם, על אף שבמקור הכללים אינם ממוספרים. ראו רז,
. צנזור, עמ' 148-147
. 86 שם, עמ' 149
87 על סיפור העקדה וסיפור נחש הנחושת ראו הברית החדשה, 1991 , עמ' 178 . שם ב'בשורה על פי
יוחנן', ג נאמר: "וכמו שהגביה משה את הנחש במדבר, כך צריך שיורם בן האדם למען יהיו חיי
עולם לכל מאמין בו" ועל העקדה נאמר שם בהמשך: "כי כה אהב אלהים את העולם עד כי נתן
את בנו יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם". על העקדה כפרהפיגורציה
. לצליבתו של ישו ראו מונדשיין, עקדה, עמ' 116
88 מעניין הסברו של גרוסמן על אזכור ה'עץ' )ההדגשות בהערה זו שלי( בפירוש רש"י לבראשית יח,
ח: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו". על המלים "תחת העץ" אומר רש"י: תחת האילן".
גרוסמן מעיר על כך: "לכאורה, פירוש זה מיותר. מדוע יש לפרש שהעץ הוא אילן? והרי הדבר
ברור. ואולם כאמור היו מבעלי הפולמוס הנוצריים שטענו שהכוונה לצלב, בהסתמכם על הכתוב
'וישתחו ישראל על ראש המַּטֶּה', וזה הנוסח גם באיגרת של פאולוס אל העברים יא, 21 , וכן אף
טענו מתפלמסים נוצרים עם יהודים בימי-הביניים, כפי שהובא ב'נצחון ישן'. רש"י בא להוציא
מטענתם. ה'עץ' איננו כלי העשוי מעץ, אלא אילן שבצילו עמד אברהם כאשר שלושת אורחיו
סעדו. ברור שרש"י התפלמס בכך גם עם הטענה הנוצרית ששלושת המלאכים מייצגים את
. האמונה בשילוש", ראו גרוסמן, הפולמוס, עמ' 34
על כתב הפולמוס בפירושו האחרון של רשב"ם לתורה | 191
הר סיני ושיבור הלוחות )שמות לב(, ובסיפור קירון עור פני משה 89 )שמות לג, כט–ל(.
סיפורים אלה ודומיהם קיבלו התייחסות מיוחדת בפירוש רשב"ם בצורה מרומזת או
מפורשת, אך ברור שפירושו הופנה כנגד המינים-הנוצרים: "לפי דרך ארץ ולתשובת
המינים". 90 גרוסמן מטעים: "אין זה מקרה שאחד מחכמי ישראל, ר' שמואל בן מאיר
)רשב"ם(, נכדו של רש"י שעמד בזיקה קרובה אל חכמי הנוצרים שבמנזר סנט ויקטור,
מעיר לעתים בפירושו שיש בדבריו תשובה לטענות הנוצרים. הוא מעיד כי הודו לו
חכמי המנזר שהוא צדק בפולמוס שביניהם על משמעותן של מלים במקרא." 91
סיכום: השערתנו היא שכתב הפולמוס שבו אנו עוסקים מחולק לשניים. בחלק ראשון
מביא רשב"ם את דברי רש"י הסבור שלא ניתן להשוות בין האדם לעץ. החלק השני
מתפלמס עם אמונת הנוצרים העוסקים הרבה בחשיבותו של העץ ובדבר השוואתו
לאדם ולעיתים לישו מושיעם. עניין זה העיק על רשב"ם ולכן שיקע בפירושו לתורה
תגובה חריפה ובוטה כנגד תפיסה זו. הצנזורה הנוצרית ראתה בפירוש זה דעה הנוגדת
את תפיסתה ולכן מחקה את כל הקטע, כולל מה שנאמר לפני דעה זו ולאחריה, כפי
שמשתמע מאוחר יותר בכלל העשירי מספר 'הזיקוק', המונה עשרים כללים לצנזורה
בכתבי הקודש היהודיים.
למזלנו משה סוקולוב גילה כתב יד של רש"י כשבסופו מצוי הקטע מפירוש רשב"ם
לדברים לד, שהושמט מכתב יד אחר של רשב"ם, והועתק מחדש בסוף פירוש רש"י.
קטע זה לא צונזר מכתב היד של רש"י. מעתיק שהעתיק את פירוש רש"י החליט
להביא את הפירוש ה'מחוק' מפירוש רשב"ם, להעלותו מתהום הנשייה ולהציבו בסוף
89 בפירושו לעניין זה בשמות לד, כט ד"ה: "כי קרן", כותב רשב"ם: "ולשון הוד. וכמוהו 'קרנים
מידו לו' )חבקוק ג, ד(. המדמהו ל'קרני ראם קרניו' שוטה )הדגשה שלי(, כי שתי מחלוקות הן...".
טענה זו מופנית לדעתי כלפי התפיסה הנוצרית ולא כלפי פירוש רש"י כפי שאולי ניתן להבין וכפי
שמעיר מ' לוקשין על אתר: "למרות שרש"י כתב כאן: 'שהעור מבהיק ובולט כמין קרן', ברור
שאין כוונת רשב"ם כאן לחלוק על סבו ]=רש"י[. חיציו מכוונים הפעם נגד הפרשנות הנוצרית,
שהחליטה על בסיס הוולגטה שלמשה היו קרניים שגדלו מפניו, וידוע שבאומנות הנוצרית, החל
מהשנים קודם לידתו של רשב"ם, רגילים אנו למצא ציורים של משה עם קרניים. ועיין בטויטו
)הפשטות המתחדשים בכל יום, עמ' 175 הערה 159 ( שמציע בהססנות שאולי על פי קטע זה
מרשב"ם ומספר קטעים אחרים כאן בספר שמות 'רחף לנגד עיני רוחו של רשב"ם התרגום הלטיני
של ספר שמות". ראו לוקשין, רשב"ם, עמ' 326 הערה מח. לנושא זה ראו גם ר' כשר, "מדוע נעלמו
קרניו של משה: לגלגולי פירושו של הכתוב 'קרן עור פניו' )שמות לג, כט–ל( מועד טז )תשס"ו(, עמ'
.25-8
90 בשלושה מקומות רשב"ם משתמש במשפט זה. בויקרא יא, לד; שם יט, יט, דברים כב, ו. ראו
. טויטו, משה, עמ' 237-228
91 גרוסמן, הפולמוס, עמ' 28 . ראו גם הערה 34 המפנה לפריטים ביבליוגרפיים של טויטו גרוסמן
ואחרים העוסקים בחלקו של רשב"ם בפולמוס היהודי-הנוצרי בפירושו לתורה.
192 | חזוניאל טויטו
פירוש רש"י. מכאן ששערי ההשערות לא ננעלו. קטע פולמוסי זה ומאמרו החשוב של
י' יעקבס, אתגרו אותנו וגרמו לנו להרהר פעם נוספת בכתב פולמוס בוטה וחריף זה.
ברור לנו שהשערתנו היא השערה נוספת לאלו שהועלו במחקר ואין לנו אלא לומר
ש'לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בני חורין להבטל ממנה'. 92
92 פרקי אבות, פרק ב, משנה טז. יש הגורסים מכתבי יד משובחים של פרקי אבות, 'ליבטל ממנה',
ראו ש' שרביט, מסכת אבות לדורותיה – מהדורה מדעית, מבואות ונספחים, ירושלים תשס"ד,
. עמ' 109
